<h1>סידור חסידי אשכנז</h1>
<h2>דף יג:</h2>
ענינו ה' ענינו לפי שמצינו באליהו הנביא שנענה בו שכפל את דבריו ואמר [מ"א י"ח] ענינו ה' ענינו, סמכו חכמים את התפילה ויסדו ענינו ה' ענינו. ויסודו של הרב ר' אלעזר בהר"ר יב"ק ז"ל מצאתי שיש בברכה זו ס"ג תיבות כנגד ס"ג אותיות שבאותו פסוק וירא יעקב מאוד ויצר לו וגו', וזהו שחותמין בא"י העונה בעת צרה, והחותמין ושומע תפילה, טעות הוא בידם, כך נמצא ביסודו של הר"ר משה כהן ז"ל, וראיותיו ושמועותיו מפורשין על העיקר. פסקו הגאונים כשיחיד אומר עננו בשומע תפלה אל יגמור הברכה, אלא כך יאמר שמע קולנו עד פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה ושומע תפלה. לפי שאין יחיד קובע ברכה לעצמו. ואם שכח ולא אמר עננו ונזכר קודם יהיו לרצון אמרי פי, יאמר עננו עד פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. ומסיים יהיו לרצון אמרי פי. בשחרית לא יאמר עננו היחיד כי אם שליח צבור אומר בין גואל לרופא. שאי אפשר להיות שלא יתענה אחד מן הצבור לכל הפחות, אבל יחיד לא, שמא יארע אונס לו ונמצא שקרן בתפלתו.
<h2>דף כה:</h2>
ועוד אנשי צרפתים מוסיפים תיבות הרבה באבינו מלכינו וגם חרוזות שלימות, ועל חנם הם מעמיקים, ועליהם נאמר [הושע ט'] העמיקו שחתו. כי לא תמצא באבינו מלכינו כי אם רמ"ז תיבות, והם בגימ' הנה עקיבה, כי ר' עקיב' בן יוסף יסדו, ויסד בו זמ"ר תיבות, ורמז שצריך לאומרו במשך ולא במהירות כעין זמר, כי תפילה טובה היא, על כן כל ירא ה' יכוין בה כי קדש קדשים היא.
מה שכתוב במחזורים עשה למענך ולא למענינו יש מחזורים שכתוב בהם עשה למענך אם לא למענינו. וכן נראה כי ניסד על אגדת עת לעשות אשר ימצא בה הרי כת' אחד אמ' [ש"א י"ב] כי לא יטוש ה' עמו בעבור שמו הגדול וכת' אח' אמר כי לא יטוש את עמו ונחלתו לא יעזוב א"ר שמואל ב"ר נחמני פעמי' הוא עושה בעבוד שמו הגדול שנאמ' [ישעיה מ"ח] למעני למעני אעשה, לכך ראוי לומר עשה למענך אם לא למענינו, דמשמע ידענו שיש לך לעשות למענינו כעדות האגדה והמקרא אם חוייבנו לפניך שלא לעשות בשבילנו עשה למענך של עולם אתה עושה למען שמך. ותכף לו אמ' עשה למען [שמך] הגדול הגיבור והנורא שנקרא עלינו. עוד כיוצא במדרש עת לעשות, על מה יסדו הרם קרן ישראל עמך כאן בתוך מ[י]לי תשובה, שכן כתיב [ש"א ב'] ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו, עשר קרנות הם ומפרשם להתם, וכולם הם נתונים בראשם של ישראל, וכיון שחטאו ניטלו מהם וניתנו לאומ' העולם הה"ד [איכה ב'] גדע בחרי אף כל קרן ישראל, וכשישראל יעשו תשובה הק' מחזיר(י)ן למקומן, הה"ד [תהלים ע"ה] וכל קרני רשעים אגדע ותרוממנה קרנות צדיק, תרוממנה אותם קרנות שגידע צדיקו של עולם. ואימתי הק' מחזירן למקומן לכשירומם קרנות של משיחו, הילכך הקרנות (שכרות) [שייכות] בתוך התשובה, (לך) [לפיכך] אנו מחנ' לפני הק' הרי אנו עומדים בתשובה לפניך ואתה הבטחת להחזירם הקרנות למקומם תחילה למשיח, ושוב לעמך ישראל, ועכשיו יהי רצון להרים קרן משיחך, ושוב קרן לעמך ישראל ע"י תשובה זו שאנו עושין לפניך. שלח רפואה שלימה לכל וגו' יסדו הראשונים על דבר שהתשובה מביאה רפואה לעולם, כדא' במסכת יומא [פ"ו ע"א] אמ' ר' חמא ב"ר חנינא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר [הושע י"ד] שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם. לכך אנו מחננים ליוצרינו, הרי אנו עומדים בתשובה לפניך עכשיו, יהי רצון לפניך שתביא התשובה לנו הרפואה כאשר הבטחתנו. מהר לנו גאולה שלימה יסדו על מה דאמרינן ביומא [פ"ו ע"ב] אמר ר' יוסי גדולה תשובה שמקרבת הגאולה שנ' ובא לציון גואל מה טעם בא לציון גואל משום דשבי פשע ביעקב. הצמח לנו ישועה בקרוב יסדו על מה דאמרי' ביומא גדולה תשובה שמקרבת את הישועה. להושיע את כל אדם מצרתו ומפורענות הבא עלינו, שנ' [ישעיה נ"ו] שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא, וזהו לשון הפסוק. והאגדה עצמה ישועה בקרוב והישועה תלוייה [בתשובה] שנ' [שם ל'] בשובה ונחת תיוושעון כי כל היסוד על דבר התשובה וחידוש ספר הזכרונות וגזירה טובה הוא.
<h2>דף כח:</h2>
בראש חודש אין נופלין על פניהם, ואין אומרים למנצח, לפי שראש חודש נקרא מועד. שכל שיש בו מוסף גומרין בו קדיש עד תפלת יוצר קודם שיוציאו את ספר התורה, ויום שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים ותענית ציבור אין גומרין בו את קדיש.
ונהגו העם לברך בראש חודש לקרוא את ההלל, אבל רבינו תנוח נפשו בצרור החיים אינו מברך עליו, והילך תשובתו, ששאל על היחיד שקורא את ההלל בימים שאינו משמונה עשרה ימים של תורה אם חובה על הציבור לברך יברך גם היחיד. אבל אני איני מברך עליו גם לא ביחיד ולא בציבור, לפי שאינו אלא מנהג ומנהג אין צריך ברכה. כדאמרינן גבי ערבה [סוכה מ"ד ע"ב] שקיל חביט, שלא בריך קסבר מנהג נביאים, לפיכך אינו מברך עליו אשר קדשנו במצו' וצונו וכו', אבל אני מברך עליו בא"י מלך מהולל בפי עמו משובח ומפואר בשירי דוד עבדו בא"י מלך מהולל בתושבחות, ולאחריו יהללוך כדרכה. ולא שמעתי יותר לא דקדקתי ברבותי יותר שלמה ב"ר יצחק. וראיתי את רבי שלא קרא הלל בראש חודש עם הציבור, וקראו בפני עצמו מיושב בשעת קריאת התורה.
[מי שעשה ניסים לאבותינו וכו'. מה עניין גאולה לחודש, אלא משום דכת' אם כי אקח מועד מישרים ישפוט, אלו דכל ראש חודש דן הקב"ה ויושב בדין עם פמליא שלו. והוא מועד, תדע דכל ראש [חודש] נקרא מועד. ובדין היה לעשותו מועד, אלא שלא רצה הקב"ה להטריח את ישראל, אבל לעתיד לבא יהיה כל ראש חודש למועד, דכתיב [ישעיה ס"ו] והיה מידי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו', דאיקרי מועד. וכן נמי היה לישראל בירושלים דכת' [מ"ב ד'] מדוע את הולכת אלי היום לא חודש ולא שבת. וכתיב [ש"ב כ'] כי זבח משפחה לנו. לפיכך אנו אומרים בראש חודש לטובה ולברכה לששון ולשמחה, י"ב דברים כנגד י"ב מועדות. ולפי שהקב"ה יושב כל ראש חדש בדין אנו אומרים הוא יגאל אותנו בקרוב. וכל ראש חודש יכול לגאלינו].
שחרית מתפללין שמונה עשרה ומזכירין על הניסים בהודאה, גמרו תפילת שחרית, קראו את ההלל וגומרין מיסוד נביאים דפרסומי ניסא, והם מאחד ועשרים יום שהיחיד גומר בהן את ההלל, ואומר אני מתוך שחנוכה חלוק בנרותיו גומרין כל שמונה. ופסח אין גומרין אלא בעיקר גאולה בשני ימים הראשונים, דא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק שמונה עשרה ימים יחיד גומר בהם את ההלל, אילו הן שמונה ימי החג ושמונה ימי חנוכה, ויום טוב ראשון של פסח, ויום טוב ראשון של עצרת ובגולה עשרים ואחד יום תשעה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה. ושני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת. והכי אמר רבינו שלום גאון המתפלל ביחיד באילו עשרים ואחד יום חייב לברך לגמור את ההלל, ולקרות את כולו ולחתום אחריו. וכן מנהג בשתי ישיבות.
